עוד עניין שמופיע הרבה בהקשרים של יומו האחרון של משה וזה השאלה של חטאיו של משה.
למען האמת כבר ראינו לאורך הפגישות הקודמות פה ושם נקודות שבהן הדגישו
שמשה לא היה צדיק לחלוטין, אין אדם צדיק בארץ, אשר יעשה [לא_מובן] ולא יחטא.
>> זו סיבה אחת לציין עוונותיו לשון רבים וסיבה שניה כיוון שממשה
נמנע להיכנס לארץ לאחר 40 שנה של הנהגה, צריך למצוא לו
יותר מן החטא האחד הקטן או שני חטאים שהמקרא איכשהו מונה, ולתת כאן סידרה שלמה.
>> וזה מה שקורא באמת במדרשים.
אז תחילה נראה מה אומרת התורה לגבי חטאו של משה.
>> "וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה לאמור "עלה אל הר העברים
הזה הר נבו אשר בארץ מואב אשר על פני ירחו "וראה את ארץ
כנען אשר אני נותן לבני ישראל לאחוזה." אתה תראה את הארץ, אבל.
"ומות בהר אשר אתה עולה שמה "והאסף אל עמיך כאשר
מת אהרון אחיך בהור ההר "ויאסף אל עמיו".
וכאן כמובן, בשל מה מת אהרון?
ובשל כך תמות גם אתה, >> החטא.
>> "על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל "במי מריבת קדש מדבר
צין על אשר לא קידשתם "אותי בתוך בני ישראל", אתם זוכרים כמובן את המקרה,
במידבר פרק כ', משה נצטווה לדבר אל הסלע ולא להכותו,
אבל אז עלתה בו חמתו, "שמעו נא המורים, המן הסלע הזה נוציא לכם מים" והכה את הסלע,
כן, והנה העונש, "כי מנגד תראה את הארץ "ושמה
לא תבוא אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל." >> מסתבר שהמקורות
המאוחרים יותר לא הסתפקו בחטא הזה והביאו רשימה הרבה יותר ארוכה,
כגון במדרש שעוסק ביומו האחרון של משה.
מדרש פטירת משה שבין השאר אומר משה לקדוש ברוך הוא "ריבונו של
עולם כל הכעס הזה עלי למה?
"אמר לו" זה מה שראינו, אשר לא קידשתם אותי.
"אמר לו משה רבנו עליו השלום עוון אחד יש לי "ואין אתה מכפר לי?" זהו?
חטא אחד?
"אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, שש עוונות", הייתי אומר בעברית אולי שישה.
אני יודע, קביעתך.
"ולא גיליתי לך שום אחד מהם", והקדוש ברוך הוא פתאום שולף
עכשיו עוונות שהיו למשה ובזמנו לא הדגישו אותם לפניו.
"בתחילה" מעמד השנה אמרת, "אמרת לי שלח נא ביד תשלח".
הסירוב שלך, >> התחמקת יעני.
>> התחמקת מהתפקיד זה עוון ראשון.
שנית, דבריך הקשים לאחר שנגזרה גזירת התבן על בני ישראל,
"ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה" האשמת אותי,
אומר אלוהים למשה, בזה שאני גרמתי לרעה לעם הזה יותר.
שלישית, הטענה שלך בסיפור קורח ועדתו שבו למעשה לא עסקנו,
אומר משה על קורח ועדתו שהאדמה תבלע אותם,
"אם כמות כל "האדם ימותון אלה, לא אשם שלחני".
מה זה לא אשם שולחני?
איך אתה יכול להתעלם מתפקידך כשליח האלוהים?
>> והוא קובע שם מה יקרה, בעצם מכתיב לאלוהים.
>> והדבר הבא, כן, רביעית, "ואם בריאה יברא השם ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם".
לא נאמר למשה שהאדמה תפער את פיה ותבלע את קורח.
>> הוא קבע את התסריט.
>> הוא קבע והקדוש ברוך הוא נאלץ לפעול לפי דבריו.
>> צדיק גוזר ואלוהים מקיים.
>> אבל המדרש רואה את זה כחטא, איך משה מעז להפעיל את הקדוש ברוך הוא לנס גדול שכזה.
חמישית זה סיפור שכבר ראינו, "שמעו נא המורים", ושישית עוד אחד,
"והנה" אומר משה, "קמתם תחת אבותיכם תרבות "אנשים חטאים".
אני מניח שתרבות אנשים חטאים זה כינוי לכם.
אתם תרבות אנשים חטאים.
אתם גידול, אבל אומר המדרש,
"אברהם יצחק ויעקב "חטאים היו, >> [לא ברור] גם מזהה אבותיכם לא
כדור הקודם לכם אלא כאבות האומה.
>> כן. "אברהם יצחק ויעקב חטאים היו,
"שאמרת לבניהם כך?" והנה לך רשימה של שישה חטאים שונים שכל אחד מהם
כשלעצמו די היה בו כדי לגזור על משה את הגזרה הגדולה,
והקדוש ברוך הוא מביא את זה כעיסקת חבילה בסוף ימיו, לא רק שמעו נא המורים,
אלא חמישה עוונות נוספים, ובמדרש בהמשך, עוד אחד,
וזו הפתעה מאוד גדולה, כאשר בין השאר משה מתווכח עם הקדוש ברוך הוא על גזרת המוות,
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "בן מי אתה?" ומשה עונה בתמימות "בן עמרם.
אמר לו ועמרם בן מי הוא?
אמר לו בן יצהר.
"ויצהר בן מי הוא?
בן קהת.
וקהת בן מי הוא?
בן לוי.
"אמר לו וכולם ממי יצאו?
אמר לו מהאדם הראשון.
"אמר לו האלוהים נשאר מהם שום אדם חי?" האם מישהו לפניך נותר?
"אמר לו כולם מתו,
"אמר לו הקדוש ברוך הוא ואתה רוצה לחיות?" על סמך מה אתה מבקש מה שאיש לא עשה לפניך?
"אמר לו ריבונו של עולם, האדם הראשון גנב.
"ואכל מה שלא רצית, וקנסת עליו מיתה.
ואני גנבתי כלום לפניך?
"וכבר כתבת עליי" אתה בתורה כתבת עליי, "עבדי משה בכל ביתי "נאמן הוא".
אז אל תביא לי, אומר משה לקדוש ברוך הוא את האדם הראשון.
הוא היה ראוי למוות, הוא חטא, אני לא.
"אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה...
כלום אתה גדול מנוח ודורו?
אמר לו כן," תראה פתאום שאל מול גזרת המוות משה לא מאוד צנוע.
"נוח" אומר משה, "הבאת עליו ועל דורו מי המבול "ונוח לא ביקש רחמים על דורו.
הוא דאג רק לעצמו ולמשפחתו.
ואני אמרתי ועתה אם "תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת." אני לא כנוח.
ואז אומר לו הקדוש ברוך הוא, "כלום אתה גדול מאברהם,
שניסיתי אותו בעשרה ניסיונות?" הוא אומר 'כן'.
"יצא ממנו ישמעאל שיאבדו בניו את בניך." זה מדרש מאוחר שכבר מכיר את האיסלאם,
מבחינתו כבר האיסלאם הוא אחד מן האויבים של עם ישראל.
"אמר לו האתה גדול מיצחק?" אמר לו כן.
"יצא מחלציו היינו עשו, היינו רומי, "מי שיחריב את ביתך ובניו יהרגו את בניך,
"כוהניך ולוויך." ואז שולף הקדוש ברוך הוא את הקלף המנצח.
"אמר לו הקדוש ברוך הוא כלום אמרתי לך שתהרוג את המצרי?" חזרנו למשה הצעיר,
בן 18, בן 20 הריגת המצרי.
ומשה קצת בחוצפה אומר "אתה הרגת כל בכורי מצרים.
"ואני אמות בגלל מצרי אחד?
אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה דומה אליי ממית או מחיה "כלום אתה
יכול להחיות כמוני?" כלומר רק מי שיכול לתת חיים גם רשאי לקחת.
אז גם סיפור הריגת המצרי שעסקנו בו באריכות בשעתו,
נתפס כאן ברגע האחרון מול חייו של משה כאחד מחטאיו.
>> וזה הופך כאן מדיאלוג לוויכוח מופלא באמת, הטענות והטענות שכנגד, כן,
טקסט יפהפה.
>> בתורה כמעט אין כלום מזה, אבל המדרש לא יכול היה לא להקנות ליום האחרון
של משה ולמאבק שלו בגזירת המוות ובגזירת ההישארות בחו"ל את העוצמה הגדולה
בדרכים רבות ואחרות, והגיע כעת סוף ימיו של משה,
כמו יעקב אבינו גם לברך את העם, וזה הנושא הבא.
פילון האלכסנדרוני שוב מן הכותבים שליווה אותנו נדמה לי
מהפגישה הראשונה וכמעט לא הייתה פגישה שבה לא הזכרנו את אותו
פילוסוף בן המאה הראשונה באלכסנדריה, בביוגרפיה שלו על חיי משה,
אם כי בחלק ב' שלה, מספר על הנבואה האחרונה שלו ועל הברכה האחרונה שלו.
"כאשר עמד משה לצאת להגירתו מן העולם הזה אל השמיים,
"לעזוב את חיי תמותה ולזכות לאלמוות," זה מאוד מעניין,
" כשנקרא על ידי אבי הכל" כינוי לאלוהים, "הייתה עליו יד השם והשמיע דברי נבואה,
הפעם לא עוד לכל האומה כולה "בחטיבה אחת," היינו לא שירת האזינו,
"אלא לכל שבט ושבט בנפרד, "את שיהיה בקרוב ואת שיקרה אותם באחרית הימים." "והדברים",
אומר פילון, "קצתם התקיימו כבר, "וקצתם אנו מצפים להתממשותם,
שהתגשמות הראשונים "היא ערובה לאחרונים".
גם ברכת משה יש לה אופי נבואי, לכל שבט ושבט,
ואם הדברים טרם התממשו, הם יתממשו עם הזמן,
אומר לנו פילון כי זה כוחה של הברכה, >> אבל הדבר יפה שהוא גם מדגיש את העניין של
האות, כלומר, התגשמות הדברים הקודמים הוא אות לכך שגם האחרונים יתגשמו.
>> אז בוא נאמר משהו על הברכה של משה,
ושוב הזמן לא מתיר לנו לעסוק בכל חלקיה, ובכל זאת משהו כן, וכך היא פותחת.
>> קודם כל הברכה למשה כמו שכבר אמרת, זה כמו הברכה של יעקב.
כלומר חלוקת התורה לשני חלקים, סיום סיפור המשפחה העם כמשפחה
עדיין בברכת יעקב, הביוגרפיה של משה שנמשכה על פני ארבעה חומשים
משמות ועד דברים זה החלק השני של התורה, והנה עכשיו הברכה שברך משה.
"וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוהים" וכאן כינויו כאיש
האלוהים "את בני ישראל לפני מותו, "תורה ציווה לנו משה,
מורשה קהילת יעקב, "ויהי בישורון מלך" ודיברנו כבר על דמותו של משה כמלך,
על האפשרות שפה מדובר במלכות משה, "בהתאסף ראשי עם יחד שבטי
ישראל." זה המבוא לברכה שהוא מברך שבט אחר שבט אחר שבט.
>> אז אולי נראה דוגמא אחת.
>> דוגמא מן הברכה ליהודה, "וזאת ליהודה ויאמר שמע אדוני
קול יהודה "ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו "תהיה".
כלומר ברכה מאוד צנועה ליהודה, וכנראה שהטקסט הזה בסופו של דבר נובע מן הצד
הצפוני של האומה, כלומר מממלכת ישראל, כי,
ויש כאן איזה תקווה לאיחוד, האלוהים יביא את יהודה אל עמו,
כלומר יחזור ויאחד את יהודה עם שאר השבטים, זה הכל.
וזה כל כך מנוגד להצגת יהודה בספר בראשית בברכה של יעקב,
מפני שהברכה של משה אכן מעמידה הרי כבן המרכזי את יוסף ולא את יהודה.
ואילו ברכת יעקב כנראה שהמרכז שלה הוא אכן יהודאי,
מציגה כך את יהודה, "יהודה אתה יודוך אחיך", כלומר יהללו אותך אחיך,
"ידך בעורף אויביך, ישתחוו לך בני אביך", ברור לכם כאן שהשלטון הוא של יהודה,
"גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה "וכלביא מי יקימנו,
לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו", השלטון ליהודה,
"עד כי יבוא שילו", ולא ניכנס לפרשה הסבוכה והבלתי ברורה הזו,
"ולו יקהת עמים", >> אבל השבט והמחוקק זה סימן
>> סימן שלטון, שלטון ברור.
ואז גם קצת פוריות של יהודה שם,
"אוסרי לגפן עירו "ולשורקה בני אתונו כיבס ביין לבושו ובדם ענבים סותו,
"חכלילי עיניים מיין ולבן שניים מחלב",
כן ברכה על פוריות ושפע, זו הברכה המרכזית ,כן, בספר בראשית.
>> ולמעשה ראוי להשוות בכל אחד מן השבטים, אבל די לנו בדוגמה הזאת כדי לראות שהברכה
של משה יש לה איזה אופי שונה מזאת של יעקב, >> בוודאי.
>> אולי כפי שאתה אומר היא נובעת מתפיסות צפוניות יותר ולכן חלוקת הברכות שונה,
מכל מקום מה שחשוב להדגיש שמשה מברך את כל השבטים לפני מותו
>> וזו נבואה וזה שוב נבואה.
>> שבטי אחר שבט כנבואה, כנבואה.
אולי בכל זאת נעסוק באחת מהנבואות, מהברכות.
>> דווקא לגד ונראה תיכף למה, "ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן
"וטרף זרוע אף קודקוד", גד כשבט לוחם.
אבל מה שמעניין אותנו ברגע זה יותר הוא הפסוק השני, פסוק כ"א,
"וירא ראשית לו "כי שם חלקת מחוקק ספון
ויתא ראשי עם "צדקת אדוני עשה ומשפטיו עם ישראל", כלומר
מדובר כאן על אותו מחוקק כן, שהוא ספון, >> נפטר.
>> נסתר >> והחלקה זה כנראה מקום הקבורה שלו.
>> מקום קבורה וכאן מדובר על "צדקת אדוני עשה ומשפטיו עם ישראל",
>> וזה לא מדבר על גד אלא על המחוקק.
>> על המחוקק, כך אפשר להבין את הדברים ונראה באמת מה עשו המדרשים עם הפסוק הזה.
>> המדרשים הבינו את הפסוק הזה כמדבר על קבורת משה בחלקתו,
בחלקת שבט גד, כמו שאומר התלמוד הירושלמי, בשם רבי יהודה,
"אילולא שהדבר כתוב "לא היה אפשר לאומרו." זה משפט יפה שאומר לא
הייתי מעז לומר את הדברים, אבל זה עולה מתוך פשוטו של מקרא.
"מלמד כשמת משה "היה מוטל על כנפי שכינה בארבעת מיל
מנחלת בני ראובן "עד נחלת בני גד," כלומר מי שלקח את גופתו של משה מהר נבו לנחלת גד,
זה לא פחות ולא יותר מאשר השכינה שעל כנפיה נשאה את גופתו,
זה רעיון מאוד קשה גם בשל הטומאה של הגופה וגם הענשה של האלוהים.
אומר "אילולא שהדבר כתוב לא היה אפשר לאומרו." ומה הראיות?
"שמת בנחלת בני ראובן "ונקבר בנחלת בני גד.
ומניין שמת בנחלת בני ראובן?
שנאמר", הלוא ראובן ובמדבר, "ובני ראובן בנו את חשבון ואת
אלעלה ואת קריתיים ואת נבו." נבו הוא בתחום ראובן.
ובאמת נאמר למשה, "עלה אל הר העברים הזה, הר נבו ומות בהר אשר אתה עולה שמה",
אך, "מניין שנקבר בנחלת בני גד", זה מה שראינו,
"שנאמר ולגד אמר ברוך מרחיב גד "כי שם חלקת מחוקק ספון." ובהמשך הפסוק,
"הקדוש ברוך הוא היה אומר", על משה, "ויתא ראשי עם, "מלאכי השרת
היו אומרים צדקת השם עשה וישראל היו אומרים משפטיו "עם ישראל." כלומר גם המלאכים,
[לא_מובן} וגם עם ישראל כולו משתתף באמירה הסופית הזאת של הפסוק,
אם זה לא פשוטו של מקרא זה פשוטו של מדרש.
משה קבור בנחלת שבט גד.
מה שמביא אותנו באמת לקראת סיום הפגישה של היום והקורס כולו,
אל הרגעים הקשים ביותר של מות משה ממש, והנה כך זה מתואר.
>> הפרק האחרון בתורה, דברים פרק ל"ד,
"ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ראש הפסגה אשר על פני ירחו
"ויראו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן,
"ואת כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון",
והוא הים התיכון, "ואת הנגב ואת הכיכר, בקעת יריחו עיר התמרים עד צוער",
כלומר כל הארץ כולה, נס גדול נגלית לעיניו של משה,
"ויאמר אדוני אליו " זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמור,
"לזרעך אתננה, הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור".
>> שוב מזכירים למשה "התראה אך לא תעבור" ובאמת.
>> "וימות שם משה עבד אדוני", פה כינויו שוב כעבד אדוני,
"בארץ מואב על פי אדוני",
כלומר הדגשה שמותו לא סתם בא לו אלא לרצונו של אדוני.
"ויקבור אותו בגיא", וניתן להבין אם נושא המשפט,
קודם מדובר בעל פי אדוני, שם האלוהים הוא עצמו שקוברו בגיא בארץ מואב,
אל "מול בית פעור ולא ידע איש את קבורתו " עד היום הזה".
השאלה היא כמובן מדוע איננו לא יודעים את מקום קבורתו,
מדוע אלוהים הסתיר מאיתנו את מקום קבורתו, שלא נעבוד את הקבר הזה,
הקדוש הזה, או מסיבה אחרת שאולי תתברר לנו בהמשך.
כן, "ומשה בן 120 שנה במותו לא כהתה עינו "ולא נס ליחו",
אנחנו עוד ניווכח לדעת שהמספר 120 שנה איננו מספר מקרי, יש כאן כוונה בדבר.
"ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלושים יום "ויתמו
ימי בכי אבל משה...", וכאן סיכום לדמותו של משה,
"ולא קם נביא עוד "בישראל כמשה אשר ידעו אדוני פנים אל פנים",
אנחנו זוכרים למשל את הוויכוח עם מרים ואהרון כן,
ושם מודיע אלוהים שכן משה שונה מכולם "פה אל פה אדבר בו" וכולי.
"לכל האותות והמופתים אשר שלחו אדוני לעשות בארץ מצרים",
כלומר משה עשה ניסים, אבל אל נשכח מי ששלח אותו לעשות את הניסים, אלוהים.
"בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו ולכל היד החזקה
"ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל." והחשיבות לעיניהם,
הם היו עדי ראייה לדבר הזה, כן >> ופה,
ובזה למעשה מסתיימת התורה במילים לעיניי כל ישראל.
מה שמחזיר אותנו לשאלה, מי כתב את הפסוקים האחרונים בתורה,
>> אם משה הוא זה שכתב את התורה.
>> עכשיו אם משה כתב את כל התורה כולה,
מי כתב את הפסוקים האחרונים שמספרים על מות משה?
התלמוד הבבלי מביא שתי דעות לגבי הדברים האלה, "שמונה פסוקים שבתורה",
כלומר האחרונים, "יהושע כתבן", כי, "אפשר משה חי וכתב וימות שם משה?
"אלא, עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע",
>> וזה הגם כן יהושע כמשה קצת.
יש גם קצת, >> זה נכון,
אבל זה ביקורת מקרא למעשה, >> בוודאי.
>> ראינו שמונה פסוקים בתורה הם לא משה, אלא הם יהושע.
"אמר לו רבי שמעון", לא, לא, לא, "אלא, עד כאן הקדוש ברוך הוא אומר ומשה אומר וכותב,
"מכאן ואילך הקדוש ברוך הוא אומר ומשה כותב בדמע." כמה יפה,
יושב משה ובוכה וכותב את המילים "וימות שם משה ולא קם בישראל עוד" איזה הזדהות,
אמפתיה כזאת עם משה שצריך לספר את מותו שלו כאשר הוא עדיין בחיים.